מחלת כליות בחתול

הכליות משמשות ככלי לסינון רעלנים מהגוף. הרעלנים מסוננים מהדם ומועברים לשתן ובאמצעותו מופרשים אל מחוץ לגוף. בנוסף משמשות הכליות לויסות רמות המלחים בדם, שימור מאזן הנוזלים בגוף והן בעלות תפקיד ביצירת תאי דם אדומים באמצעות ייצור הורמון בשם אריתרופואטין שמעודד את מח העצם ליצירת תאים הדם האדומים.

פגיעה בתפקוד הכליה תוביל בראש ובראשונה להצטברות רעלנים ומלחים בגוף כיוון שלא יסולקו אל השתן. בנוסף הפגיעה במאזן הנוזלים עלולה להוביל להתייבשות.
כשל הכליה הכרוני הוא המצב הנפוץ יותר. הוא נגרם לרוב על ידי התנוונות הכליה, בעיקר בחתולים מבוגרים אך יכול להיגרם גם בעקבות מחלות גנטיות, בעיות מבניות של הכליה (כמו כליה פוליציסטית) וגידולים.
הסימנים האופיניים לכשל כליה כרוני כוללים שתיה והשתנה מרובה, אובדן משקל, הקאות ושלשולים. חולשה, התייבשות, אנמיה וירידה בפעילות. אך סימנים אלו אינם ספציפיים במיוחד.
כשל כליה אקוטי נגרם בעקבות פגיעה כליתית שיכולה להיגרם כתוצרה מגורמים זיהומיים (לרוב חיידקי), חשיפה לרעלים שונים, טראומה, התייבשות חמורה או חסימה בדרכי השתן.
במקרים האקוטיים לרוב דווקא תהיה ירידה בייצור השתן עד כדי אי מתן שתן. הקאות חמורות והתמוטטות.
המופע האקוטי, באמצעות טיפול מהיר והולם הוא מצב הפיך. המצב הכרוני לעומתו אינו הפיך.

האבחון זהה בשני המקרים. בדיקת דם לספירה ולפאנל ביוכימי ובדיקת שתן. בפאנל הביוכימי ניתן למצוא עליה בערכי הכליה הכוללים קריאטינין ואוריאה. בבדיקת השתן ימצא כי ריכוזיות השתן (SG- specific gravity) נמוכה מה שמעיד על כי הכליות אינן מסוגלות לסנן את הדם ולרכז את השתן על מנת שלמור על מאזן הנוזלים. במקרים הכרוניים הפגיעה בתפקוד הכליה גורמת לירידה בייצור הורמון האריתרופואטין האחראי לעידוד מח העצם ליצירת תאי דם אדומים. כתוצאה מכך בספירת הדם תימצא ירידה בתאי הדם האדומים – אנמיה.

לרוב הסימנים לכשל הכליה מופיעים בשלב מאוחר כאשר החתול חש ברע. הטיפול כולל אשפוז לצורך מתן נוזלים לוריד על מנת לתקן את ההתייבשות ולדלדל את ריכוז הרעלנים שהכליה אינה מפנה מהדם. לרוב יהיה צורך במתן תרופות נוגדות הקאות ומגיני קיבה כיוון שהרעלנים המצטברים בדם גורמים לבחילות ולפגיעה בדופן מערכת העיכול. באם כשל הכליה מלווה בדלקת בדרכי השתן יש כמובן גם צורך בטיפול אנטיביוטי.
במקרים של פגיעת כלייה אקוטית (ורק בהם) ניתן לטפל באמצעות דיאליזה. במהלך הדיאליזה מכשיר מחליף את תפקוד הכליה ומסנן ומנקה את הדם. טיפול זה מתאים למקרים האקוטיים בלבד בהם הכליה עוד יכולה לחזור לתפקוד מלא. במקרי הכשל הכרוני הדיאליזה תקנה הקלה לפרק זמן קצר בלבד.

אך אין זה אומר שלא ניתן לחיות עם כשל כליה כרוני. אומנם לא ניתן להשיב את הכליה לתפקוד תקין אך ניתן להאט את התדרדרות הכליה ולשמור על איכות חיים. יתכן והחתול יזדקק למזון רפואי מיוחד. היות והכליה מפנה בעיקר תוצרי פירוק חלבונים מזון זה יהיה דל בחלבון ויכיל פחות מלחים ומינרלים שמפונים על פי רוב על ידי הכליה. לעיתים יהיה צורך במתן נוזלים תת עוריים מספר פעמים בשבוע על מנת לתקן את ההתייבשות הכרונית ולדלל את רמות הרעלנים המצטברות בדם כתוצאה מפעילות הכליה הלקויה. במקרי האנמיה הכרונית, ניתן לתת תחליף להורמון האריתרופואטין שמעורר את מח העצם באופן מלאכותי לייצור תאי דם אדומים.