פרוו

פרוו היא מחלה וירלית מדבקת ביותר בכלבים. הוירוס מועבר באמצעות מגע ברוק, שתן, צואה והפרשות שונות של כלב נגוע. לוירוס תקופת דגירה שנעה בין ימים ספורים ועד כשבועיים.

הוירוס פוגע בתאי המעיים ובתאי מח העצם ובכך גורם גם לדיכוי מערכת החיסון. במקרי הדבקה קשים, בבעלי חיים חלשים מבחינה חיסונית וללא טיפול הולם מחלת הפרוו עלולה להוביל לתמותת הכלב.

רגישים להדבקה הם בעיקר גורים שעוד לא חוסנו או לא השלימו את סדרת חיסוני הגורים המומלצת או כלבים בוגרים שלא חוסנו. לעיתים נדירות בלבד ידבק כלב מחוסן.

הסימנים האופיינים למחלת פרוו

הסימנים האופיניים כוללים חולשה, אובדן תיאבון, שילשולים דמיים והקאות מיימיות וחום גבוה.

בבדיקות דם תימצא ירידה חדה בספירה הלבנה בעקבות דיכוי מערכת החיסון. לרוב ממצא זה מאשר הדבקה בפרוו אך ניתן גם לבצע בדיקות ספציפיות לצורך איבחון וודאי.

טיפול במחלת הפרוו

הטיפול לרוב דורש אישפוז של בעל החיים על מנת לטפל במתן תוך ורידי בנוזלים, אנטיביוטיקות, תרופות נוגדות הקאות ולרוב נדרש גם מתן של פלסמה שהיא נוזל הדם שהוצאו ממנו תאי הדם והוא עשיר בחלבונים (שאובדים בשילשול ובדימום) ובנוגדנים.

קיים חיסון יעיל כנגד מחלת הפרוו! לרוב מדובר בחיסון המשולב בשם חיסון משושה (מחסן כנגד 6 מחלות נפוצות בכלבים: פרוו, כלבלבת, פראינפלואנזה, דלקת כבד נגיפית ושני זנים של לפטוספירה).

מומלץ לחסן גורים ב-3 חיסונים עוקבים בהפרשים של 3 שבועות בין כל שני חיסונים, על מנת לבסס את ההיכרות של מערכת החיסון עם גורמי המחלה.

כלבים בוגרים שלא חוסנו או לא ידועה ההיסטוריה החיסונית שלהם מומלץ לחסן ב-2 חיסונים עוקבים לפחות. כלבים שעדיין לא חוסנו מומלץ שלא לחשוף לסביבה על מנת להימנע מחשיפה לוירוס.